אז מה את עושה שם לבד?

שאלת השאלות, או בניסוח הנפוץ יותר "מה יש לך לעשות שם לבד"?

אז אני אתחיל במה אני לא עושה שם לבד – אני לא משתעממת לרגע (הא! הבאתי אותה בתשובה).

ואני בטח אכתוב בהמשך ממש על פעילויות ספציפיות שאהבתי, אבל עכשיו אני רוצה לכתוב בכלליות על הדברים שאני אוהבת לעשות בנסיעות שלי, ואיך אני מתכננת את זה.

המטרה שלי בד"כ היא למלא את הזמן בכל מה שאני אוהבת לעשות. במקרה שלי זה הרבה אינטראקציה עם מקומיים, כדי לחוות ולהכיר עוד אנשים מעניינים, ולחפש דברים נוספים שיהיו נקודות הבסיס שלי בנסיעה.

נקודות הבסיס של הנסיעה זה כל הדברים שקבעתי לעצמי מראש בלו"ז, וסביבם בעצם אני זורמת עם מה שמרגיש לי ובא לי לעשות. (בשנה האחרונה שלי, זה שיעורי תופים או מקום להתאמן בו).

עוד דברים שנכנסים לקטגוריה הזאת: הופעות, אירועי ספורט, מפגשי eatwith או מפגשים קהילתיים אחרים סביב נושא מסוים שמדבר אליי, ליצור קשר עם קולגות או מקבילים מקצועיים למטרת הפרייה הדדית והיכרות (זה מתאים בעיקר לעצמאיות אני מניחה, אבל לא רק, כי זה תקף גם לתחביבים מעניינים), סיורים מודרכים סביב נושאים - יש סיורי מוזיקה מעולים באירופה, בעקבות אמנים, למשל סיורים בעקבות דייויד בואי ודפש מוד בברלין כולל ביקור בסטודיו בו הם הקליטו. יש גם סיורי גרפיטי, אומנות, אוכל וכל דבר שתוכלו לחשוב עליו – זה כייפי ומעניין ומכירים אנשים חדשים, אפשר להירשם לסדנאות או הרצאות וכיוב' (הכל מהכל והכל קיים בגוגל. אני מחפשת תמיד גם באנגלית כדי להרחיב את האפשרויות ולהגיע לכמה שיותר תוצאות).

לפני כמה שנים תכננתי לטוס ללונדון והחלטתי שאם אני כבר מגיעה אז ממש בא לי לפגוש איזה צלם סטיל-לייף סופר-מוכשר שבזמנו עקבתי אחרי העבודות שלו והערצתי כל תמונה שהוא פרסם בערך. בתקופה ההיא עסקתי בסטיילינג והפקת צילומים מהסוג הזה וממש רציתי לפגוש אותו ולשאוב קצת השראה על הסט. אז שלחתי לו מייל, סיפרתי על עצמי, וכתבתי שאני מאוד אוהבת את העבודות שלו ושאני מתכננת להגיע ללונדון ואם הוא פנוי מתישהו בזמן שאני שם - אני ממש אשמח להגיע לסטודיו שלו. אחכ התברר לי שהוא אחד הצלמים הכי נחשבים ועסוקים בבריטניה (סביר להניח שאם הייתי יודעת את זה, לא הייתי כותבת לו רק מעצם המבוכה), ולמרות זאת הוא היה ממש נחמד וענה לי. התכתבנו כמה ימים והוא אמר שישמח לארח אותי או שאתלווה אליו ליום צילום. בסוף דחיתי את הנסיעה וכשהגעתי ללונדון הוא היה בנסיעת עבודה מחוץ למדינה. אבל הסיבה שסיפרתי את זה היתה כדי לתת פה עוד רעיון למה שאני מתכוונת כשאני מדברת על לקבוע דברים שאני אוהבת לעשות ומשלבים גם אינטראקציה עם מקומיים.

*

אני אישית בד"כ קובעת קודם כל את תאריך הנסיעה, באופן ספונטני (ספונטני שיתאים לכל שאר הדברים שבחיי, ברור ;), אמרנו אמא, בכל זאת הספונטניות שלי מוגבלת ללו"ז של בנזוגי היקר ושל הילדים והעסק וכו'), ורק אח"כ מחפשת את כל מה שאני יכולה ורוצה להצמיד לי כנקודות בסיס.

נכון שהיה יותר קל להתחיל מהאירועים עצמם או לחפש איזה הופעה או סדנא, אבל זה מרגיש לי כמו לחפש תירוץ לסיבה שבגללה אני נוסעת ("אה, כן, אני טסה להופעה / לכנס / למשחק גמר גביע וכו'), ובא לי שהסיבה תישאר פשוטה ובסיסית "זמן לעצמי", ואז כשהנסיעה קבועה אני פשוט אכניס לי לתוכה את כל התוכן שבא לי.

אני מאוד אוהבת להשאיר לעצמי פתח לשינויים, כלומר, אני משתדלת לא לסגור ימים שלמים לפעילות, כי יש הרבה פעמים שגם מפגשים על הדרך עם אנשים יכולים לשנות את הלוז של המשך היום או כל מיני דברים שקורים תוך כדי הסתובבות.

אצלי זה עובד הכי טוב ככה – כל יום בערב אני מתכננת את מה שאני רוצה לעשות ביום למחרת.. בגדול.

כך שהכל משתנה בהתאם לתחושות שלי באותו יום ולמה שהספקתי או לא הספקתי ורציתי לעשות – קטע של הקשבה אישית.

לפני הנסיעה, בייחוד אם זה יעד חדש שלא הייתי בו עדיין, אני עושה איזשהו מחקר קטן ולוקחת איתי רשימת המלצות של דברים שמעניינים אותי. בד"כ זאת תהיה רשימה של מקומות שבא לי להגיע אליהם – שכונות, אתרים, מוזיאונים, פארקים, מקומות לשופינג, מסעדות וכל מה שמתאים להגדרה של להיות תיירת (גם כאן, הכי בהתאם למה שאני אוהבת, שזה יכול להיות קצת רחוק מהמיינסטרים, בלי לסמן וי על דברים ש"חייבים לראות", כי אני נוסעת בשביל ליהנות מדברים שממלאים אותי, ויכול להיות שזה שונה לגמרי ממה שכולם חושבים להכרחי), ואז כל ערב, אני משלבת את זה עם שאר הדברים שהגיעו אליי תוך כדי היום ומתכננת כיוון כללי ליום למחרת.

אני יכולה לא לעשות כלום בוקר שלם, אני יכולה לשבת בחדר במלון ולראות סרטים מאחה"צ עד הלילה, אני יכולה לטייל כל היום או לא לטייל כל היום או לשבת בפארק ולקרוא ספר או לעצור איפה שבא לי לאכול ולסטות מהתוכנית המקורית, או לשוטט סתם בשכונה כלשהי רק בגלל שהאווירה מוצאת חן בעיני,. או ללכת עם מפה ופשוט לפנות כל פעם ברחוב אחר סתם ככה כי הוא מרגיש מגניב. (עשיתי את זה לפני חודש בברלין, שהיא יעד מאוד מועדף עלי ואני מכירה אותה די טוב, ופשוט גיליתי חלק שלם של העיר שתמיד עברתי אותו בתחתית מתחת לאדמה, זה היה כיף גדול).

וזה לגמרי בסדר לא להספיק לראות את כל המקומות או לא להיות בכולם, הרעיון הוא לעשות סדרי עדיפות של מה בא לי יותר לעשות ברגע נתון וכו'.

אין חוקים. הרעיון הוא פשוט לזרום.

אגב, אחרי שאני מסבירה "מה היה לי לעשות שם לבד", יגיעו בד"כ השאלות: "מה?! לא היית ב-XYZ??" או – "איך לא הלכת לראות את המקום ההוא או איך לא אכלת במסעדה ההיא ומה זאת אומרת לא ביקרת ברובע היהודי / אנדרטת משהו / מוזיאון לחקר המשהו ועוד ועוד".

אז אם את מתכננת לטוס לבד בקרוב, קחי בחשבון שזאת נסיעה אחרת, וכל הרעיון הוא לעבוד עם עצמך על מה שאת אוהבת, לגלות את הדברים שבאמת עושים לך טוב על הלב ולאפשר לעצמך לזרום לפי החליל שלך. ורק שלך.

ותיהני, מלא!!!!