מדריד - העיר שהפתיעה אותי
ספרד היא מדינה אהובה במיוחד, עד היום ביקרתי בה מספר פעמים, הייתי בברצלונה, ובדרום ספרד, ואני תמיד חוזרת משם בתחושה כל כך טובה, כי זה מקום עם אנרגיות טובות שמשמחות אותי.
הפעם היה לי טריגר אחר להגיע, קבעתי עם חבר להיפגש בפסטיבל Mad Cool, פסטיבל שנמשך שלושה ימים, ומתקיים במדריד, והשנה תוכננו בו, בין היתר, שתי הופעות שממש ממש רצינו לראות, באותו יום. אז הכל התחיל מהפסטיבל, ונבנה סביבו.
בניגוד לנסיעות אחרות, היה לי הרבה מאוד זמן לתכנן את הטיול הפעם, כי קניתי את הכרטיס לפסטיבל כמעט ארבעה חודשים מראש. מצד אחד זה מאפשר הרבה זמן לחקור ולמצוא דברים שכדאי לעשות, להכיר את האזור, ולמצוא מקום לינה, מצד שני זה מאפשר הרבה זמן לחקור ולמצוא דברים שכדאי לעשות, להכיר את האזור, ולמצוא מקום לינה... ;) במקרה שלי – הרבה זמן זה לא תמיד כזה טוב, אני נוטה להישאב לעומס האפשרויות ולדחות את ההחלטה הסופית. בסופו של דבר סגרתי מלון כחודש לפני.
סגרתי לעצמי שבוע, מתוך ההבנה שיש מספיק מה לעשות, וגם כי אני יודעת שאם זה קצר מדי, אני תמיד מתבאסת אח"כ שלא הספקתי דברים או שהיה לי לחוץ.
אז הנה כאן בפירוט, השבוע שלי במדריד :)
יום 1 - סיבוב בשכונה בסימן חום, עייפות, ועוד הפתעות.
כמו תמיד, היום הראשון של הטיול הוא יום די עייף ומבולבל, בעיקר כי הגעתי בטיסת בוקר, שזה אומר שלא ממש ישנתי בלילה (וגם בקושי בטיסה עצמה).. הגעתי למלון די מוקדם וחיכיתי שהחדר שלי יהיה מוכן (עוד ניסיתי לצאת להסתובב אבל היה חם בקטע מייבש ואני עוד הייתי עם הבגדים הארוכים מהטיסה). איך שנכנסתי לחדר, אחרי שארגנתי הכל, נמרחתי על המיטה וישמצב שנרדמתי אבל אני לא סגורה. די הכרחתי את עצמי לקום כדי להסתובב אחה"צ ולא לבזבז לגמרי את היום הזה, ויצאתי בחמש וחצי לסיבוב בשכונה.
השכונה זה אזור הגראן ויה, רחוב הקניות המפורסם של מדריד, באמת מלא כל טוב. אמרתי לעצמי שאני אלך עד כיכר אספנייה ומשם נראה. כל הדרך בשמש ייבשה אותי לגמרי, עם העייפות המצטברת שלי, וכשהגעתי לכיכר המשכתי משם לכיוון ארמון המלוכה וגני סבטיני. הסתובבתי קצת בגנים המרשימים, ואז נעצרתי בספסל עם צל ולא הצלחתי לקום יותר.. אמיתי, היה כזה כיף בצל...
אזור כיכר אספנייה וגני סבטיני
משם המשכתי ברגל בכיוון כללי לא ידוע, חשבתי לחזור דרך סמטאות כמה שיותר מוצלות לכיוון הגראן ויה ומשם למלון שלי. מפה לשם, מצאתי את עצמי מסמנת וי על כיכר מאיור, שפשוט נקרתה בדרכי, ומשם הגעתי פתאום לאוצר שבכלל תכננתי ליום אחר - שוק האוכל המקורה סן מיגל! זה היה משמח בעיקר כי הייתי ממש רעבה וסגרתי פינה עם אמפנדס מעולה וגם סנגריה בשביל הכיף.
כיכר מאיור
שוק האוכל המקורה סן מיגל
יום 2 - טבע, אמנות, (וגם ניסיון שופינג כושל)
כשאני מטיילת לבד אני מצד אחד ממש אוהבת לא לרדוף אחרי השעון ולהימרח, ומצד שני ההימרחות הזאת מביאה איתה הרבה התלבטויות ולוקח לי זמן להחליט מה לעשות.. אז יצאתי די מאוחר ליום שלי והלכתי לבדוק את המטרו, כי כידוע אני אוהבת נסיעות במטרו.
תחנה ראשונה - פארק רטירו.
אני לא תמיד מתלהבת מפארקים וגנים, אבל כשאני בתוך עיר הומה ועמוסה, אין כמו פיסת טבע והרבה ירוק. באמת שאין. נכנסתי לפארק ופשוט התחלתי ללכת לאן שיקחו אותי הרגליים, בלי כיוון מסוים, בתוך שבילים ירוקים ונחבאים. פשוט כיף. אמנם אמצע השבוע, אבל היו די הרבה אנשים, הקטע הוא שהם פשוט מתפזרים בפארק הגדול וזה לא מרגיש עמוס בכלל. ביליתי שם איזה שעתיים ואולי יותר. ממש מקום מקסים.
היילייטס מפארק רטירו
תחנה שניה - מוזיאון ריינה סופיה.
מהפארק הלכתי ברגל למוזיאון ריינה סופיה, לא רחוק, עשר דק', אולי קצת יותר. כשקראתי על המוזיאונים של מדריד החלטתי שאני אלך לזה. כי אני לא חובבת גדולה של מוזיאונים, אבל משתדלת בכל מקום לקחת טעימה בכל זאת. אם לנסות לקצר - חוץ מהגרניקה של פיקאסו, שהיא בהחלט מרשימה בגודל טבעי, התרשמתי יותר דווקא מציורים ראליסטים של ציירים כמו דאלי, גויה, ועוד אמנים מקומיים שפשוט נעמדתי מול היצירות שלהם ויכולתי להתחיל לבכות מהתרגשות.. לא יודעת למה, אולי ההבנה שזה פורטרטים מלפני הרבה שנים שמקימים לתחיה רגעים שכבר מזמן נעלמו ואנשים שכבר מזמן עברו לעולם שכולו טוב, אולי הניסיונות שלי להבין מה הלך לצייר בראש ברגעים האלה.. הכל יחד. המוזיאון ענק ומכיל אינספור תערוכות וחדרים, אני ראיתי רק חלק, כי כבר היה לי קשוח להתרכז אז חתכתי באיזשהו שלב. גם אין הסברים באנגלית ליד כל התמונות, אז הצטערתי שלא לקחתי מכשיר הדרכה בכניסה.
מוזיאון ריינה סופייה
משם הלכתי ברגל, סתם בסמטאות, ניסיתי לאתר איזו מסעדה שהמליצו לי אבל לא היה לי כוח ללכת ברגל יותר אז ברחתי למטרו בחזרה לגראן ויה, והלכתי למקדונלדס חחחח, איכות ללא פשרות.
ניסיתי קצת שופינג ולחפש מתנות לילדים שלי האהובים, אבל העומס בחנויות הבגדים היה גדול עליי ברמות, ולמי יש כוח וסבלנות לעמוד בתור בשביל למדוד משהו או לשלם.. עד כאן מה שנקרא . בין לבין עשיתי וי על דאנקין דונאטס, שזה חובה בכל מקום, ועפתי בחזרה למלון.
יום 3 - טולדו, בערך. או - את מתכננת תוכניות, והיקום צוחק לך בפרצוף..
היום השלישי התחיל ממש גבוה ומשם פשוט הלך והתדרדר מרגע לרגע . אמיתי.. לפחות בתחושה שלי. התוכנית שלי היתה להגיע לטולדו בזמן, עם רכבת ממדריד שקניתי עבורה כרטיס מראש, ולהספיק לסיור מודרך בטולדו, שנרשמתי אליו, גם מראש.
אבל - אם אפשר שהדברים ישתבשו, אז למה לא בעצם...?
למרות שיצאתי בזמן, הסתבר שהקו של המטרו סגור והייתי צריכה לקחת אוטובוס (+פקקים) לתחנה המרכזית, שזה אומר איחור, שזה אומר שלקחתי רכבת לטולדו שעה אחרי התכנון, שזה אומר שלא הגעתי בזמן לסיור. בום.
הלכתי ברגל מתחנת הרכבת לכיוון העיר העתיקה (עליות מטורפות בחום לוהט, אינסוף מדרגות, אשכרה, הכל עליה בשמש ובחום ובלי כושר שכבר היה בא לי לעשות אחורה פנה שלום ותודה, ואולי חבל שלא עשיתי).
התחלתי להסתובב לבד ברחובות הצרים, אבל הייתי כלכך אאוט כבר, ועוד היה לי כרטיס חזור לרכבת בערך שעה וחצי אחכ (שלא הצלחתי לעדכן לשעה מאוחרת יותר כי הספרדים האלה לא נגישים בעליל באינטרנט של הרכבת שלהם, וכל מה שניסיתי לא עבד), אז עשיתי קצת סיבובי סמטאות, אבל הייתי כבר מרוקנת וכלכך מאוכזבת שזה פשוט לא עבד. לא הייתי שם.
בהתקף ייאוש אחרון עליתי לאוטובוס תיירים האדום, בשיא העולב, כדי לפחות לסגור עוד כמה פינות, הקפתי את העיר עם הדרכה באוזניות שלא באמת הצלחתי להתעמק בה, והגעתי לתחנת הרכבת 5 דק לפני שיצאה. על הקשקש.
זהו. זה מה שיצא מהטיול המוזר שלי לטולדו. כלום ושומדבר. אבל יש כמה תמונות ממש יפות, כמו שמיד תראו -
היילייטס מטולדו
אחכ עוד הספקתי לסגור קצוות של שופינג לילדים (ווהו!) וגם לעצמי (מגיע לי על כל התסכול הזה), ובערב פגשתי את החבר שהגיע לפסטיבל, ויצאנו לטאפאס בר ממש טעים, אז לפחות היום הסתיים יחסית בסבבה.
התובנה העיקרית שלי מכל היום הזה היא לא לרדת על עצמי כל כך קשה, ולקבל את זה שיש גם רגעים שלא מסתדרים כמו שהייתי רוצה, ועשיתי מה שיכולתי באותו רגע וניסיתי לשפר לעצמי אבל זה כנראה פשוט לא היה אמור לקרות. זה די אכזב אותי וכל הזמן ניסיתי לחשוב מה הייתי יכולה לעשות אחרת, אבל זה לא יעזור כבר אז יאללה, כפרות, עבר, נגמר, נקסט, לדפדף הלאה. כנראה שאצטרך תיקון לטולדו בעתיד, וגם אם לא - יהיה בסדר. אז הייתי בטולדו אבל לא ממש הייתי בטולדו. נו מילא
ועוד תובנה חשובה -
בהתחלה ממש התלבטתי אם לא להזמין כרטיס לסיור מודרך ישירות ממדריד לטולדו, כולל ההסעה והכל. בסוף החלטתי לעשות לבד את כל התיאומים, אבל זה לגמרי לא כזה השתלם לי כמו שאתם מבינים. אז כדאי לשקול גם את האפשרות של הצטרפות לסיור יומי מודרך ואז הכל פשוט מסודר מהרגע הראשון.
יום 4 - סיורים, תורים, וגם שוקולד.
את היום הרביעי פתחתי בסיור ההיילייטס של מדריד. נכון שעברו כבר שלושה ימים מאז שהגעתי, וכבר הסתובבתי וראיתי מקומות, אבל אני מאוד אוהבת סיורים מודרכים, כי הם עושים סדר בראש, מחברים הכל יחד, ושופכים אינפורמציה סופר מעניינת על ההיסטוריה של כל מקום וגם סיפורים פיקנטיים שאחרת לא הייתי שומעת.
נרשמתי לסיור מסוג free walking tour (אם אתם פה כבר תקופה אתם יודעים שאני אוהבת את הקונספט), של חברת Free Walking Tours Madrid.
מצאתי אותם באינטרנט והיו נראים חמודים ומגניבים. מוציאים כל יום בין שניים לשלושה סיורים בספרדית ובאנגלית. נרשמתי לאנגלית כמובן. המדריכה שלנו היתה פאולה, ואני ממליצה בחום רב, הבחורה סטודנטית לתיירות, מקסימה ומלאת ידע, מצחיקה, וגם זרקה לנו פה ושם אידיאולוגיה אישית שלה על נושאים מסוימים, שאני ממש מעריכה את זה.
הסיור חינמי, אורך כשעתיים וחצי, ומשלמים בסוף לפי מה שנראה לכם הוגן וכמובן בהנחה ונהניתם מהסיור (מהניסיון שלי בכמה כאלה, הממוצע הוא בדכ 10-15 אירו לבנאדם).
משם הלכתי לארמון המלך , אני קצת נמשכת לארמונות, ולכן הקרבתי את הרגליים והגב לטובת עמידה בתור לכניסה לארמון (אפשר לקצר אם קונים כרטיס מראש באתר, אבל כבר לא היו זמנים פנויים כשניסיתי. עלות כניסה לארמון כ- 12 אירו.
הסיור יכול להיות עצמאי, או מודרך (צריך להזמין מראש), או שאפשר לקחת טאבלטים עם הדרכת אודיו (5 אירו), וזה מה שעשיתי, בעיקר כי לא רציתי לפספס דברים.
הלכתי בקצב שלי ושמעתי את ההדרכה, שלעיתים היתה קצת מתישה וארוכה אז פשוט העברתי הלאה בחדרים מסוימים.
הארמון ענק ומרשים (מעל 3000 חדרים, כמובן מבקרים בחלק ממש קטן), מלא זהב ועושר, ובדים ואריגים מדהימים, ופורטרטים ענקיים, וקירות פורצלן, ופסלים, וקישוטי עץ מיוחדים, כלי כסף, ועוד מלא דברים שרואים בסדרות תקופתיות על בתי מלוכה. זה יפה ממש, אבל תמיד מטרידה אותי המחשבה על הכסף הרב והעבודה האינסופית שהשקיעו בזה, על חשבון האזרחים, ולמה בכלל צריך את זה.
חצר הכניסה לארמון המלוכה
ועוד היילייטס מהארמון בחדר היחיד שמותר לצלם
את היום סגרתי בצ'וקולטריה הכי וותיקה במדריד, שכולם אומרים שחייבים חייבים לאכול את הצ'ורוס שלהם. מקום שרואים שהוא מוסד, כל הזמן יש תורים אבל המלצרים מתקתקים את זה ממש יפה ומהר. הצ'ורוס עצמם טעימים כמו צ'ורוס, אבל לא מצופים בסוכר שזה סתם מכביד ומתוק, וגם השוקולד ממש מריר ומיוחד שזה הופך הכל למשהו לגמרי טעים ונעים ולא כבד או מפוצץ ודביק. אהבתי מאוד ואני ממליצה כמובן. Chocolatería San Ginés . תזכרו את השם.
תובנות לסוף יום -
1. חייבת להגיד שממש כיף להסתובב במדריד בערב, חוצמיזה שמחשיך מאוחר (סביב עשר), הרחובות מלאים אנשים, אווירה מגניבה ומרגיש לגמרי בטוח, גם ברחובות יותר צדדיים.
2. שמתי לב שירד לי כל הלחץ מלהצטלם בעצמי במהלך הנסיעה הזאת.. לא היה שום רצון עז לעשות סלפיז או לבקש שיצלמו אותי על רקע נופים או ארמונות, ממש נהניתי פשוט לצלם את מה שאני רואה ולתפוס את הרגע, ולא היה לחוץ לי בכלל לתעד אותי בתמונה תוך כדי הטיול. כשחזרתי, לעומת זאת, כן הצטערתי שאין לי תמונות של עצמי, אז זאת בהחלט תובנה שהובילה לתובנה, מה שנקרא.
יום 6 ואחרון - שיטוטים מפתיעים
קודם כל לא התבלבלתי, אני יודעת שדילגתי על יום מספר 5, פשוט רוב היום הייתי בפסטיבל, והיה ממש כיף ומיוחד (פעם ראשונה שלי בפסטיבל רציני בחו"ל, עד היום נסעתי בעיקר להופעות ספציפיות).
בבוקר קמתי די מאוחר, כצפוי. לקראת הצהריים החלטתי לצאת לכיוון פארק דה אאוסטה, כי קראתי שיש שם מקדש מצרי עתיק וזה נראה ממש יפה בתמונות. הליכה לא ארוכה במיוחד. הגעתי אל הפארק. המקדש, שנקרא מקדש דבוד, באמת מרשים מבחוץ, ואפשר להיכנס פנימה ללא תשלום. אבל אז סחבק גילתה שכדי להיכנס יש לעמוד בתור של השמחות. בהתחלה עמדתי נחושה, ואחרי רבע שעה, שבה לא זזתי סנטימטר (חוץ מלהתקדם כי אלה שעמדו לפניי התייאשו ונטשו) - נטשתי גם. על פניו נראה שהפסדתי בעיקר ציורי קיר עתיקים, אני אוכל לחיות עם זה.
הסתובבתי עוד קצת בפארק עצמו, יש תצפית ממש יפה על העיר, והכל מוצל עם ספסלים אז ממש נעים לשבת שם קצת, גם בדיוק היה נגן גיטרה שניגן שם והוסיף לאווירה המיוחדת.
תצפית מפארק דה אאוסטה
התחלתי ללכת חזרה דרך האזור של ארמון המלוכה, ותוך כדי החלטתי לרדת למטרו ולקפוץ לשוק הפשפשים אל רסטרו, בשכונת לה-לטינה. הקטע הוא שהלכתי ספונטנית, בלי לבדוק כיוונים יותר מדי, והגעתי לאזור שבו כל הדוכנים היו ממש אותו הדבר - שמלות, תיקים, מזכרות, ותכשיטים.. ואני ציפיתי קצת ליותר ענתיקות ותקליטים.
תוך כדי קיבלתי הודעה מחברים שבמקרה גם הסתובבו שם בשכונה אז נפגשנו לאכול צהריים במקום ממש נחמד, עם סנגריה מאוד טעימה.
שוק אל רסרטו ושכונת לה-לטינה
אחהצ חזרתי לחדר להימרח קצת לקראת הערב, כי ידעתי שבא לי לצאת להסתובב סיבוב אחרון פה באזור. מפה לשם שקעתי בבינג' ויצאתי מהחדר בעשר בלילה, לסיבוב אחרון בשכונה ופרידה מהעיר.
כמה תמונות פרידה מהעיר בלילה
מדריד - עוד כמה טיפים שימושיים
מתי כדאי? כאמור הייתי בחודש יולי, ונפלתי על גל-חום ממש מעיק. משיחה עם נהג המונית שהביא אותי מהשדה, הוא המליץ בתור מקומי על חודשי האביב / הסתיו, ואמר שבעיניו זאת התקופה המושלמת להגיע לעיר (אפריל-יוני / ספטמבר – נובמבר).
איך להגיע משדה התעופה לעיר? אני הזמנתי מונית מראש, כי ביעדים חדשים זה יותר נוח לי בד"כ. אפשר להזמין דרך המלון שסוגרים, וגם לבוקינג יש שירות להזמנת מוניות, נעזרתי בהם כבר כמה פעמים במדינות שונות, ותמיד הלך מצוין. למי שמעדיפים תחב"צ, אלה האפשרויות הנוחות: * שאטל הקו הצהוב – Airport Express. יוצא מהשדה לאורך שעות היום, ומגיע לתחנות מרכזיות במדריד (משם יש אוטובוסים ורכבת תחתית לכל העיר). זמן הנסיעה – כ-40 דקות. * גם הרכבת התחתית יוצאת משדה התעופה, ומגיעה למרכז העיר. שם אפשר להחליף קוים בהתאם ליעד הסופי שלכם.
איפה לישון?
זה המלון שאני ישנתי בו ומאוד אהבתי. ממוקם בסמוך לגראן ויה, באזור מאוד מרכזי ונעים, קרוב לכל החנויות השוות, ועדיין נמצא ברחוב קטן ולא רועש או המוני. בקצה הרחוב יש תחנת רכבת תחתית ואוטובוסים, מה שמאפשר גישה נוחה לכל העיר. ממליצה מאוד!
מצרפת כאן עוד שני מלונות חמודים שממש התלבטתי ביניהם, המיקום יחסית מרכזי והמחירים נוחים:
לסיכום
מדריד עיר מקסימה, מרגישה נוחה ובטוחה לטייל לבד, ולגמרי יש לה קצב משלה. אמנם היתה חמה ויבשה בקטע מחניק לעיתים (לפחות בשיא הקיץ), ואף לא דוברת אנגלית, ופנו אליי אינסוף אנשים בספרדית, עד שבשלב מסויים פשוט הייתי עונה להם סי סי, פורסופווסטו וכו, אבל יש בה וייב ממש מגניב, ואנשים נחמדים, והיתה לי חופשה שווה ביותר.
Comments